top of page
תמונת הסופר/תyorofek

לעבוד על מלאך המוות, לא תאמינו, אך זה אפשרי.

עודכן: 30 ביוני



"לעבוד על מלאך המוות"

כשריב"ל ורחב"פ פגשו את מלאך המוות ריב"ל - רבי יהושע בן לוי   -    רחב"פ - רבי חנניא בר פאפא


 אם אתם "קוראים למרחקים ארוכים", 

ואם אתם עוקבים אחר דברים שאני כותב

(ואוהבים אותם), 

אתם מוזמנים לקרוא, עד הסוף.


 בעצם ימי הקורנה, רוצה להעלות סיפור מן התלמוד (כתובות ע"ז – ב')

 

הכל התחיל כשחברי גיא אביבי, רכז הסיורים של אסכולות (האוניברסיטה הפתוחה), 

שאל אם אני מכיר את הסיפור התלמודי על המפגש בן רבי יהושע בן לוי לבין מלאך המוות.

 

לא הכרתי!!

 

שלחתי בקשה למורי ורבי ממכון שכטר, הרב אבי נוביס דויטש, אשר הפנה אותי למקור: 

כתובות ע"ז – ב'.

 

מעשה בשניים  אהובים ורצויים לפניו (במיוחד), אשר זכו ועלו למעלה אחר כבוד ותהילה, 

אחד מהם הצליח לשטות במלאך המוות, ולקח לו את הסכין, האחר לא הצליח בכך, ובכל זאת היה ראוי.

נכון שזה מתחיל להישמע - מרתק?

 

לפגוש את מלאך המוות, 

לקיים אתו משא ומתן, 

לקבוע אתו תנאים, 

ואז להחליט איך אתה עולה למעלה.

ואז, גם לעבוד עליו ולגנוב לו את הסכין....

ומה הקשר של כל זה לימי הקורנה??

 

 

 

ובכן..... כדי להקל עליכם: 

בצד ימין, יופיע הטקסט התלמודי כפי שהוא. 

בצד שמאל, פירוש מילולי עפ"י שטיינזלץ. 

מתחת לשניהם, קצת הסבר שלי עם תובנה כזו או אחרת.


כשריב"ל ורחב"פ פגשו את מלאך המוות

תרגום עפ"י שטיינזלץ:

רבי יוחנן, הזהיר את הציבור מפני הזבובים שנגעו בחולי הראתן (יתכן והכוונה לדלקת ראות), שהיא מחלה מדבקת  (ואלי זאת מחלת הקורנה).

 

מהי תגובת החכמים לדברי רבי יוחנן:

רבי זירא – היה יושב נגד כיוון הרוח של החולה.

רבי אלעזר – לא היה נכנס לבית החולה.

רבי אמי ורבי אסי – לא היו אוכלים אוכל שבושל בבית החולה.

ואילו רבי יהושע בן לוי, היה נכרך בהם (כנראה מחבק אותם), יושב ולומד אתם תורה. הוא הסביר זאת דרך דרכה מפסוק במשלי: "אילת אהבים ויעלת חן". התורה היא אילת אהבת, יעלת החן. אם חן היא מעלה על לומדיה, אז, בוודאי ובוודאי שגם הגנה, היא מגינה עליו.

ובכל זאת: הווה שכיב – בכל זאת, רבי יהושע חלה. 

הטקסט התלמודי

אמרו ליה למלאך המוות 

זיל עביד ליה רעותיה 

אזל איתחזי ליה 

א"ל אחוי לי דוכתאי 

אמר ליה לחיי 

א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא 

יהבה ניהליה 




הסבר שלי: ובכן לאחר שחלה ריב"ל, קרה לו את שקורה לבני אדם, הקרבים יותר מידי לאדם חולה במחלה מדבקת, הוא נפטר. כעת נכנס לסיפור, ממד קוסמי: מספרת לנו הגמרא, שאמרו לו, למלאך המוות (מי אמר לו? לא צוין, אך אנו מבינים שמי שאמר לו זה "האל". ובכן מה אמרו לו, למלאך המוות?

אמרו לו, שהאיש (ריב"ל), לא ימות כשאר בני אדם, אלא הוא ימות בדרך בה יבחר. 

מעניין, לא?!? 

הלך מלאך המוות לריב"ל כדי לבצע את משימתו. מתפתח ביניהם שיח.

אמר ריב"ל: תראה לי את מקומי בגן העדן.

אמר מלאך המוות: בבקשה.

לפני שהם יוצאים לדרך, מוסיף רבי"ל ואומר (זוכרים, מלאך המוות אמרו לבצע את רצונו): הסכין שלך מפחידה אותי, תן לי אותה בבקשה.

מאלך המוות, נותן את הסכין שלו לריב"ל.

 

תובנות: הקרבה היתרה של רבי"ל לחולים, עשתה את שלה, וריב"ל, חלה למוות. 

אלא, שהמוות שלו יהיה שונה ממיתתם של כל האחרים. נראה, שמעשיו רצויים למעלה (כלומר, בקרב מספר הסיפור). אנו למדים זאת, מהדרך בה נפטר רבי"ל מן העולם. שולחים את מלאך המוות אליו (כמו ששולחים לכל אחד אחר), ואומרים לו: אתה תביא אותו למעלה בדרך בה הוא ירצה ויבקש (ולא בדרך שאתה מביא כל אחד אחר).

לו, הייתה ניתנת לכם האפשרות לבחור את דרך המוות שלכם - מה אתם הייתם מבקשים?

ריב"ל אומר למלאך המוות, תראה לי את המקום שלי בגן עדן.


מלאך המוות מראה לו (הרי הוא צריך לעשות רצונו). ממשיך רבי"ל ואומר: הסכין שלך מפחידה אותי. אני חושש שבדרך למעלה היא תפגע בי, תן לי אותה.

מלאך המוות, מביט בתמיהה מה עליו לעשות? לתת או לא לתת.... חזקה עליו מה שנאמר לו במפרוש: "תעשה כל מה שהוא מבקש". ובכן מלאך המוות נותן את הסכין לריב"ל. כך הם יוצאים למסע אל העולם הבא.

תסכימו איתי שהסיפור מתחיל להיות מעניין ומותח....


  די כבר 

תן גם לסכין לנוח - כן רד מהסכין 

תרגום עפ"י שטיינזלץ:

כאשר הגיעו לגן העדן, הרים מלאך המוות את ריב"ל כדי שיוכל לראות את מקומו בגן העדן. 

ניצל רבי"ל את המצב, וקפץ פנימה לתוך גן העדן. מלאך המוות, תופס לו בגלימה להחזיר אותו. ריב"ל נשבע שלא יחזור.

התערב הקב"ה ביניהם ואמר: נבדוק את שבועותיו של רבי"ל. אם במהלך חייו לא הפר אף שבועה, גם את זו לא יפר. אם הפר שבועות, גם את זו יפר.

בדקו, ומצאו שמעולם לא הפר שבועה.

אמר מלאך המוות, לפחות תחזיר לי את הסכין. ריב"ל לא מסכים.

התערבה בת קול ואמרה: "תחזיר לו שבני אדם זקוקים למוות.

הטקסט התלמודי

כי מטא להתם דלייה - קא מחוי ליה 

שוור נפל לההוא גיסא - נקטיה בקרנא דגלימיה 

א"ל בשבועתא דלא אתינא 

אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר 

אי לא לא ניהדר 

אמר ליה הב לי סכינאי 

לא הוה קא יהיב ליה 

נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה דמיתבעא לברייתא 

הסבר שלי: מגיעים השניים לגן העדן. המקום קצת גבוהה, רבי"ל מבקש ממלאך המוות, שירים אותו (אולי על הכתפיים), כדי שיוכל לראות את המקום. למלאך המוות אין ברירה, הרי הוא צווה למלא את רצונותיו של זה.... ריב"ל, מציץ אל מקומו בגן העדן, ו..... קופץ ומתגלגל פנימה אל תוך גן העדן, אל מקומו. רגע, חזור צועק מלאך המוות.... אך רבי"ל כבר בפנים (צריך לראות את החיוך על פניו של רבי"ל). מלאך המוות לא מוותר, הוא תופס בכנף גלימתו של רבי"ל על מנת להחזיר אותו. זה מושך לכאן – וזה מושך לכאן..... ריב"ל קצת נלחץ, כוחו של מלאך המוות חזק משלו. הוא מפעיל פעילות מיסטית: "הוא נשבע, שהוא לא חוזר". מה עושים כעת, שואל את עצמו מלאך המוות. כאן, מתערב הקב"ה בעצמו (שעד עתה צפה במחזה, משועשע הייתי אומר), ואומר תבדקו את שבועותיו של ריב"ל במהלך חייו. אם אף פעם לא הפר שבועה – גם את זו לא יפר. אם הפר במהלך חייו שבועה – גם את זו יפר. בדקו!! מעלום לא הפר האיש שבועה. גם את זו לא יפר. טוב, אומר מלאך המוות, תחזיר לי את הסכין שלי. רבי"ל לא ממהר לעשות זאת. כאן מתערבת בת קול, ואומרת לרבי"ל, תחזיר לו את הסכין, שבני אדם זקוקים לה, שבני אדם זקוקים למוות.

 

תובנות: כשהם מגיעים לגן העדן, ריב"ל, מפר הסכם ג'נטלמני בינו ובין מלאך המוות, ובורח לו. הוא בעצם נכנס לגן העדן, ללא מוות, בעודו בחיים. מלאך המוות, מבין שהוא בבעיה, הוא מנסה לתקן, ולמשוך את רבי"ל חזרה אליו. המאבק ביניהם קשה. רבי"ל, חש שכוחותיו פחותים מזה של מלאך המוות. לכן הוא מוציא את הנשק הסודי, נשק מאגי.... הוא נשבע. שבועה זה דבר קשה, לא ממהרים להפר שבועה. מלאך המוות, תקוע. מביט למעלה אל האל (המחייך), האל מתערב ואומר: נבדוק את שבועותיו של רבי"ל, במהלך חייו. אם הפר בחייו – יפר כעת. אם לא הפר – לא יפר כעת. אכן – לא הפר, לכן לא יפר גם כעת. 

הסיפור, ממשיך כשמלאך המוות, מבין שנפל בפח. הוא מבקש לפחות תחזיר לי את הסכין שלי. רבי"ל, מסרב!! מה עושים כעת שואל את עצמו מלאך המוות....?

אין ברירה, בת קול מתערבת, ואומרת לרבי"ל, בחייך אל תגזים, תחזיר לו את הסכין. העולם זקוק למוות... 



תרגום עפ"י שטיינזלץ:

כשהגיע ריב"ל לגן העדן, אליהו הנביא מכריז: "פנו דרך לבר ליואי".

כשריב"ל נכנס, הוא פוגש את רשב"י, שיושב על 12 כריות של זהב (כבוד).

שואל רשב"י את רבי"ל: האם אתה זה רבי"ל (בר ליואי)? עונה ריב"ל, כן זה אני. שואל רשב"י, האם במהלך חייך נראתה קשת בשמיים? אומר ריב"ל כן, נראתה. אומר רשב"י, אם כך, אתה לא ריב"ל. 

מוסיפה הגמרא ואומרת: שבאמת לא נראתה, אלא משום צניעות אמר שנראתה. 

הטקסט התלמודי

מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי.

אזל אשכחיה לר' שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא. 

אמר ליה את הוא בר ליואי? - אמר ליה הן.  

נראתה קשת בימיך?  - אמר ליה הן - אם כן אי אתה בר ליואי

ולא היא דלא הואי מידי - 

אלא סבר לא אחזיק טיבותא לנפשאי 

הסבר שלי: כנכנס רבי"ל לגן העדן, יצא כרוז מטעם אליהו הנביא: "פנו דרך לבר ליואי". כלומר, הגיע איש חשוב לגן העדן. כשנכנס רבי"ל הוא פוגש את רשב"י שיושב במקום של כבוד על 12 כרים מזהב. רשב"י מעמיד את ריב"ל במבחן הקשת

שואל רשב"י – האם זה אתה רבי יוסי בן לוי?

רבי"ל עונה – כן זה אני.

שואל רשב"י – האם בימיך נראתה קשת בענין.

עונה ריב"ל – כן נראתה.

אומר רשב"י – אם כך, אין אתה רבי יוסי בן לוי.

ממשיכה הגמרא ואומרת – שבאמת, בימיו של רבי יוסי בן לוי, לא נראתה קשת בשמיים, אלא שהוא היה כל כך צנוע, שלא ולא רצה להחזיק טובה לעצמו.

 

תובנות: המשך הסיפור מגדיל את דמותו של ריב"ל, כרוז יוצא ומכריז שיש לפנות דרך לאיש שהגיע, שהוא צדיק ומיוחד. כשהוא נכנס, הוא פוגש את רשב"י. רשב"י חשוב ביותר בפמליה מעלה, אנו למדים זאת מהאופן בו הוא מוצג: "יושב על 12 מצעים מזהב".

ובכן, אותו גדול, אותו רשב"י מחליט להעמיד את ריב"ל ב"מבחן הקשת"

מבחן הקשת: הקשת מופיעה כדי להזכיר לאל, שלא יהרוס את העולם. אנו הרי חוטאים, וראוי היה שהעולם ייהרס. הקשת מזכירה לאל, את הבטחתו, ואז הוא אמור להירגע ולא להרוס את העולם. אבל אם יש צדיק בדור, אין צורך בקשת, כי זכות הצדיק, תעמוד לדור, והוא יכפר על עוונותיהם. נחזור לסיפור: רשב"י שואל, האם הייתה קשת בדורך, אם כן הייתה, אז אתה לא ריב"ל. ריב"ל הוא צדיק מושלם, ולא יתכן שבדורו נראתה הקשת. 

ריב"ל, משום הצניעות שבו, אומר: שאכן הייתה קשת, ובכך מקטין עצמו. לפיכך אומר רשב"י – אז אתה לא ריב"ל. מתערבת הגמרא (המספר) ואומרת, שהאמת שבימיו לא הייתה קשת, אלא שהוא משום צניעותו – אמר שכן הייתה. 


תרגום עפ"י שטיינזלץ:

רבי חנינא בר פפא, היה שושביניה (בן לוויה), של מלאך המוות. כשהגיע יום פטירתו בדומה לריב"ל אמרו למלאך המוות, תעשה מה שהוא מבקש.

מלאך המוות פוגש ברבי חנינא בר פפא ורוצה לקחת אותו למעלה, אומר לו רחב"פ, תן לי חודש לגמור את מה שהתחלתי ללמוד. אני רוצה לעלות למעלה, כשיש לי משהו ביד.

מלאך המוות, מאפשר את זה.

הטקסט התלמודי

רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה 

כי הוה קא ניחא נפשיה 

אמרו ליה למלאך המות זיל עביד ליה רעותיה 

אזל לגביה ואיתחזי ליה 

אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי 

דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו 

שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי

 הסבר שלי: ממשיכה הגמרא ומספרת לנו, סיפור נוסף על מישהו אחר שקרה לו מקרה דומה, על רבי חנינא בר פפא. גם לגביו נאמר למלאך המוות, תעשה מה שהוא מבקש. עוד מספרת לנו הגמרא דבר מוזר, שהוא רחב"פ, רגיל להיות בחברת מלאך המוות, להסתובב אתו בכל מיני מקומות (שושביניה).

כשמלאך המוות בא אליו, ושואל אותו: איך אתה רוצה לעלות? עונה רחב"פ: תן לי בבקשה עוד חודש חיים, אני רוצה לסיים את לימודי. אני לא רוצה לעלות למעלה בלי מטען רוחני כדי לקיים את האמירה: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". מלאך המוות מתרצה לו, ונותן לו חודש ימים. 

 

תובנות: סיפור נוסף מובא, הפעם על רחב"פ, שנאמר עליו שהיה בר לוויה של מלאך המוות. מה משמעות העניין, כלל לא ברור. אך עובדה זו מצוינת. בדומה לריב"ל, נאמר למלאך המוות, לעשות רצונו. רצונו, של רחב"פ הוא שיינתן לו חודש ימים לסיים את לימודו.

מעניינת ההבחנה בין שתי הדרישות. למה ריב"ל, לא ביקש תוספת זמן, כפי שביקש רחב"פ. יתכן והגמרא רוצה לרמוז, שבכל אופן כדאי להיזהר בענייני מחלה. גם אם אתה צדיק הדור ועומדות לך זכויותיך, עדיין יש לך חובת זהירות.


הסבר שלי: ממשיכה הגמרא ומספרת לנו, סיפור נוסף על מישהו אחר שקרה לו מקרה דומה, על רבי חנינא בר פפא. גם לגביו נאמר למלאך המוות, תעשה מה שהוא מבקש. עוד מספרת לנו הגמרא דבר מוזר, שהוא רחב"פ, רגיל להיות בחברת מלאך המוות, להסתובב אתו בכל מיני מקומות (שושביניה).

כשמלאך המוות בא אליו, ושואל אותו: איך אתה רוצה לעלות? עונה רחב"פ: תן לי בבקשה עוד חודש חיים, אני רוצה לסיים את לימודי. אני לא רוצה לעלות למעלה בלי מטען רוחני כדי לקיים את האמירה: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". מלאך המוות מתרצה לו, ונותן לו חודש ימים. 

 

תובנות: סיפור נוסף מובא, הפעם על רחב"פ, שנאמר עליו שהיה בר לוויה של מלאך המוות. מה משמעות העניין, כלל לא ברור. אך עובדה זו מצוינת. בדומה לריב"ל, נאמר למלאך המוות, לעשות רצונו. רצונו, של רחב"פ הוא שיינתן לו חודש ימים לסיים את לימודו.

מעניינת ההבחנה בין שתי הדרישות. למה ריב"ל, לא ביקש תוספת זמן, כפי שביקש רחב"פ. יתכן והגמרא רוצה לרמוז, שבכל אופן כדאי להיזהר בענייני מחלה. גם אם אתה צדיק הדור ועומדות לך זכויותיך, עדיין יש לך חובת זהירות.

תרגום עפ"י שטיינזלץ:

לאחר חודש

אומר רחב"פ למלאך המוות, תראה לי את המקום שלי בגן העדן.

מלאך המוות – אומר בסדר.

אומר רחב"פ – תן לי את סכינך, אתה מפחיד אותי עם הסכין.

עונה מלאך המוות: אתה רוצה לעשות לי כפי שעשה לי חברך.... 

רחב"פ עונה – הנה התורה, ראה קיימתי את כולה (מגיע לי להיכנס חי).

עונה שואל מלאך המוות: האם נכרכת בחולי ראתן, כמוהו, ולמדת תורה תוך כדי כך?

ואפילו הכי, ולמרות זאת, כשנפטר חצץ עמוד של אש בינו ובין העולם. 

וגמירי דלא מפסיק, ואנו הרי למדנו, שדבר כזה, שעמוד אז עומד בין אדם לבין העולם קורה פעם בדור, מקסימום פעמיים, כלומר רחב"פ, היה צדיק הדור.

הטקסט התלמודי

א"ל אחוי לי דוכתאי 

א"ל לחיי 

א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא 

אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי 

אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה 

אמר ליה מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה 

ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא 

וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא

הסבר שלי: לאחר החודש שניתן לרחב"פ הגיע מלאך המוות, לקחת אותו לעולם הבא. וכמו אצל ריב"ל, אומר רחב"פ תראה לי את מקומי בגן העדן. מלאך המוות, מתרצה ומראה לו. ממשיך רחב"פ ואומר: אני פוחד תן לי את סכינך. מלאך המוות אומר: אתה רוצה לעשות לי כפי שעשה לי חברך. 

 

רחב"פ מנסה משהו אחר, ואומר למלאך המוות, ראה את כל התורה קיימתי ולמדתי, מגיע לי להיכנס חי לגן עדן. עונה לו מלאך המוות: האם כרכת עצמך סביב חולה ראתן כמוהו? כלומר האם אתה צדיק כמוהו? 

ממשיכה הגמרא ומספרת, שלמרות זאת, כשנפטר חצץ עמוד אש בינו ובין העולם, דבר שקורה פעם או פעמיים בדור. 

 

תובנות: לאחר החודש שניתן לו, חוזר מלאך המוות, ורוצה לקחת אותו לעולם הבא. רחב"פ, מבקש כמו ריב"ל, שיראה לו את מקומו בגן העדן, למלאך המוות אין בעיה לעשות זאת, והוא מראה לו. אומר רחב"פ, אני פוחד תן לי את הסכין... אומר מלאך המוות, אתה רוצה לעבוד עלי כפי שעבד עלי החבר שלך...?

וממשיך מלאך המוות, ותולה את עניין הכניסה לגן העדן בחיים, במעשים שנעשו כאן על פני האדמה, ולא בגניבת הסכין. שואל מלאך המוות: האם כרכת עצמך סביב חולים כמוהו, כלומר, האם הקדשת עצמך למען האחר כפי שהוא עשה? כלומר, הזכות הגדולה בה זכה ריב"ל, נובעת ממעשיו הטובים.

ומיד מוסיפה הגמרא, שלא נחשוש, שרחב"פ הוא דמות פחות, ואומרת: ובכל זאת, כשנפטר עמד עמוד של אש בינו ובין העולם, דבר שקורה פעם או פעמיים בדור. משמעות העניין, שרבי חנינא בר פאפא, הוא צדיק הדור.

 

תובנות לימנו:  מניח, שהתובנות הרלוונטיות לימנו רבות וטובות, אמנע מלעשות זאת עבורכם. מניח שכל אחד מאתנו יכול למצוא את התובנות המתאימות לו. 

56 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


דָּבָר אחד (או שניים) על העצים והאבנים

bottom of page